עבור צופי ערוץ 14, שיראל נהיר הפכה בשנים האחרונות לאחד הקולות המזוהים ביותר עם השטח ביהודה ושומרון.
היא הגיעה לאולפנים עוד בימי "ערוץ 20" ב-2019, ליוותה את המעבר הגדול לאולפני מודיעין המפוארים, והייתה שם כשמדדי הרייטינג התחילו לטפס ולשנות את מפת התקשורת בישראל. היא סיקרה את החוות, המאחזים, הפקקים והאנשים שאיש לא רצה לשמוע – עד אתמול.
בפוסט פתוח, חשוף ונטול פילטרים שפרסמה אתמול בחשבונותיה, הפתיעה נהיר את עשרות אלפי עוקביה והודיעה: אני עוזבת את ערוץ 14. נהיר, שנכנסה לעולם התקשורת מתוך תקווה לשנות את המציאות במדינה, בחרה "להתחיל מהסוף" ולסכם חמש שנים מטלטלות שבהן בחרה שוב ושוב, כלשונה, לפעול דווקא בניגוד לאינטרס הציבורי והאישי שלה – רק כדי להוציא את האמת לאור.
"פעם בערוץ הייתה תחושה של 'מעטים מול רבים'. אני לא אשכח את המעבר מ'קבלת שבת' של ארטיק שוקו בננה, לעגלת השוקולד והחמצוצים ששמו לנו בלובי המפואר... כשהערוץ התחיל להימדד באופן רציני במדדי הרייטינג. איזה ניצחון זה היה".
"הכפשה לפני פעולה" – הקרב מאחורי הקלעים
בפוסט הנוקב שלה, נהיר לא חוסכת בביקורת קשה על מערכת הביטחון ורשויות החוק בישראל. היא מתארת כיצד נכנסה במודע ל"קופות שרצים" וסיכנה את שמה הטוב כדי להביא אל המסך סיפורים שהיו קשים לעיכול עבור רוב כלי התקשורת: החל מהחרמות נשקים בחוות מיד לאחר ה-7 באוקטובר, דרך מעצרים מנהליים של יהודים ללא משפט, ועד להקפאת שירות מילואים של לוחמים מההתיישבות.
היא חושפת את המנגנון שלדבריה מנטרל את הביקורת הציבורית: "יש טריק פשוט שמאפשר לנטרל את התקשורת – הכפשה לפני פעולה. אומרים לך 'יש מידע חסוי ואת מגינה על אדם אלים'". נהיר מתארת את הפחד והלחצים המשפטיים, אך מדגישה בגאווה: "את שמי הציבורי סיכנתי וליכלכתי כדי לנקות רבים, שמעולם לא חשבו שזה יקרה להם".
העצה לדור העתיד | יראת שמיים לפני הכל
אחד החלקים המרתקים בפוסט הוא פנייתה של נהיר לצעירים ששואלים אותה כיצד להשתלב בעולם התקשורת והעשייה הציבורית. בעוד שבעבר נהגה לתת עצות מקצועיות קלאסיות, היום המסר שלה שונה לחלוטין ומתמקד בחירות פנימית.
"זאת עצתי לכל מי שהולך לתפקיד ציבורי: תחליט מראש מה אתה רוצה לעשות – להיות עובד ה' או להשתעבד לכוח וההשפעה. אם תחששו מ'מה יגידו' לפני שאתם חוששים מקיום מצוות תורת משה, אתם תהפכו לבורג וגם אם הפנים שלכם מופיעות בטלוויזיה, האמת שבאתם לספר תימחק בדרך".
נהיר חותמת את דבריה בתודה עמוקה למשפחתה, למנהלי ועורכי הערוץ, לחבריה הכתבים, לתושבי השטח שנתנו בה אמון, ומעל הכל – לבורא עולם על השליחות. למרות שהיא מניחה את המיקרופון מבלי שסגרה ג'וב חדש באופק ("להתפרנס יש עוד דרכים"), היא מבטיחה שהחיידק העיתונאי וחוסר המסוגלות לשתוק מול עוול וניצול כוח – יישארו איתה תמיד.
