מצוקת המקוואות במקומות מרוחקים בעולם מוכרת היטב לשלוחי חב"ד וליהודים הפזורים בפינות נידחות על הגלובוס. הבאת מי גשמים או בניית תשתית מורכבת בתנאים מאתגרים הופכת לעיתים למשימה כמעט בלתי אפשרית. אלא שכעת, עולם התורה מציע פתרון שנשמע כמו הסטארטאפ ההלכתי החם (או ליתר דיוק – הקפוא) של השנה: הקמת מקווה כשר למהדרין באמצעות מכונת קרח ביתית.
בפינת "הסקופ התורני" של 'סקופס', שוחח המראיין שר השמחה עמי מימון היקר עם הרה"ג אברהם מימון שליט"א, שהפתיע עם המקורות ההלכתיים המרתקים המאפשרים את הפטנט ההלכתי הזה.
איך זה עובד ולמה מים מהברז לא מספיקים? כידוע, מים שנשאבו בכלי (כמו דלי או צינור) נחשבים ל"מים שאובים" ופסולים לחלוטין מדאורייתא לשימוש כמקווה. אז איך קרח שמיוצר ממי ברז יכול להכשיר מקווה?
הרב מימון מחזיר אותנו כ-2,000 שנה אחורה, אל המשנה במסכת מקואות (פרק ז'): "אנשי מידבא העידו משום רבי ישמעאל שאמר: צאו והביאו שלג ועשו מקווה". בעקבות המשנה, הרמב"ם והשולחן ערוך (יורה דעה סימן ר"א) פסקו להלכה כי שלג, כפור וקרח אינם נחשבים למים שאובים, ואחרי שהם נמסים בתוך הבור – הם כשרים לחלוטין לטבילה.
ההבדל בין סחיבת דליים למכונת קרח הבעיה ההלכתית מתחילה כאשר לוקחים קרח שקפא בדלי ומעבירים אותו, שכן יש פוסקים (כמו ה'בית שלמה' בעקבות הרז"ה) הסוברים שגם קרח שהובל בכלי עלול להיתפס כשאוב.
כאן נכנס הסטארטאפ של מכונת הקרח: אם מציבים את המכונה ישירות מעל בריכת הטבילה, כך שהקרח מיוצר ונופל מעצמו ישירות אל תוך הבור ללא מגע יד אדם וללא הובלה בכלי – הדבר פותר את הבעיות ההלכתיות לפי שיטות רבות. הרב מימון מציין כי פתרון מעין זה כבר הוצע בעבר על ידי הבן איש חי (בשעת הצורך הגדולה עבור אנשי הודו) וכן על ידי אדמו"ר הצמח צדק מחב"ד.
המדריך הפרקטי: איך עושים את זה בבית? למי שרוצה להקים בריכה כזאת בחצר האחורית, הרב מימון מספק הנחיות ברורות:
- נפח המים: יש לוודא שהבריכה מכילה לפחות 40 סאה (כ-332 ליטרים לפי רבי חיים נאה, או 576 ליטרים לשיטת החזון איש).
- ביטול כלי: בריכת גומי או פלסטיק נחשבת ל"כלי" ולכן פסולה למקווה. כדי להכשיר אותה, יש לקדוח בתחתיתה חור משמעותי (לדוגמה, בקוטר של 2 צול) ולחבר אותה ישירות לקרקע, ובכך לבטל את תורת הכלי ממנה.
- תהליך ההמסה: הצמח צדק מזהיר שאין להשתמש בגוף חימום חשמלי ישירות בתוך הקרח כדי להמיסו, משום שהמסה ישירה בידי אדם הופכת את המים לשאובים. הפתרון הוא לתת לקרח להפשיר באופן טבעי, למשל על ידי חימום החדר מסביב.
לסיום, הרב מימון חתם בחיוך ובבדיחה אופיינית על התימני שנתבקש לתרום למקווה ובמקום כסף הציע "כוס מים", וכעת, בזכות הטכנולוגיה, יוכל לתרום לפחות כוס קרח שתצטרף למקווה הכשר.
צפו בתיעוד המלא מתוך הפינה ובדבריו המרתקים של הרה"ג אברהם מימון שליט"א:
