סערת העלייה להר הבית מסרבת לרדת מסדר היום, ובימים האחרונים הפכה המחלוקת ההלכתית הוותיקה לעימות ציבורי חריף בין רבנים משני צדי המתרס.
הכול החל לאחר שבשיעורו השבועי של הראשון לציון לשעבר, הרב יצחק יוסף, נשמעה ביקורת חריפה נגד רבנים המתירים עלייה להר הבית.
הדברים עוררו תגובה מצד נשיאות ארגון רבני "תורת הארץ הטובה", המאגד רבנים בכירים בציונות הדתית, ובהם הגאונים הרב יעקב אריאל, הרב שמואל אליהו, הרב דוד חי הכהן ורבנים נוספים.
הרבנים פרסמו גילוי דעת תחת הכותרת "מחאה על כבודו של גאון", ובו יצאו להגנת כבודו של הגאון הרב דב ליאור שליט"א, מוותיקי הפוסקים ומבכירי רבני הציונות הדתית.
בגילוי הדעת הביעו הרבנים מחאה על הפגיעה בכבודו של הרב ליאור והדגישו את החובה לשמור על כבוד תלמידי חכמים גם בשעת מחלוקת. עיקר המחאה התמקד בכבודו ובמעמדו התורני של הרב ליאור, מבלי להכריע במסגרת המכתב עצמו בפולמוס ההלכתי סביב העלייה להר הבית.
הרב יוסף בן פורת במתקפה | "ההלכה קודמת לכבוד"
אלא שהמחאה לא נותרה ללא תגובה.
הרב יוסף בן פורת, ראש ישיבת "אשרי האיש", הקדיש שיעור מיוחד לנושא ובו יצא בחריפות נגד ההיתר לעלות להר הבית וגם נגד גילוי הדעת שפורסם להגנת הרב ליאור.
לדברי הרב בן פורת, כאשר מדובר בשאלה שלדעת האוסרים כרוכה בחשש לאיסורים חמורים, אין מקום להפריד בין כבודו של תלמיד חכם לבין הדיון בפסיקתו.
הרב בן פורת הזכיר בהקשר זה את הסוגיה המפורסמת של "תנורו של עכנאי" ואת המחלוקת עם רבי אליעזר בן הורקנוס, וביקש להוכיח מכך כי גדלותו ומעמדו של תלמיד חכם אינם מונעים מחלוקת חריפה כאשר חכמים סבורים שההלכה אינה כדעתו.
בהמשך החריף הרב בן פורת את דבריו והשווה את ההתנהלות סביב מכתב התמיכה ל"ועד עובדים" או "גילדה מקצועית", המגבה לדבריו את אחד מחבריה במקום לעסוק בעצם הפסיקה.
השיחה שנחשפה | "משילות"
אחד החלקים שעוררו את העניין הרב ביותר בשיעור היה תיאור שיחה שלטענת הרב בן פורת התקיימה בעבר בין הראשון לציון הרב יצחק יוסף לבין הרב דב ליאור.
לדברי הרב בן פורת, הרב יצחק יוסף סיפר לו כי שאל את הרב ליאור מדוע הוא מתיר לעלות להר הבית בניגוד לעמדת הרבנות הראשית.
לטענתו, הרב ליאור השיב במילה אחת:
"משילות".
הרב בן פורת דחה את הדברים וטען כי שיקול של משילות וריבונות אינו יכול, לשיטתו, להוות מקור הלכתי להיתר כניסה למקום האסור.
יודגש כי הרב בן פורת לא הציג עצמו כמי שנכח בשיחה, אלא סיפר עליה, לדבריו, מפי הרב יצחק יוסף.
המכתב שהגיע לבית הרב ליאור – ונותר ללא מענה
במהלך השיעור חשף הרב בן פורת פרט נוסף.
לדבריו, לפני כשנתיים הוא ניסח מכתב אישי ומכבד אל הרב ליאור, והמכתב נמסר ביד לביתו שבהר הזיתים.
במכתב ביקש הרב בן פורת להתריע מפני השלכותיו של ההיתר הפומבי לעלות להר הבית. לטענתו, גם אם הרב והעולים המקפידים על ההלכה יודעים היכן מותר להיכנס ומהן ההכנות הנדרשות, הציבור הרחב עלול לראות את העלייה, להסיק כי הכניסה להר מותרת באופן גורף ולהיכנס ללא טבילה או למקומות האסורים.
לדברי הרב בן פורת, המכתב נותר ללא מענה.
עוד טען הרב בן פורת כי במשך דורות נשמרה התנגדות רחבה לעלייה להר הבית, והזכיר בדבריו שורה של גדולי ישראל. לשיטתו, לא ניתן להעמיד מספר פוסקים המתירים מול מה שהוא רואה כעמדת רוב גדולי הפוסקים.
הרב אלישע וולפסון משיב | "זה פשוט לא נכון"
אלא שהפעם התגובה מהצד השני הגיעה במהירות.
הרב אלישע וולפסון התייחס בהרחבה לשיעורו של הרב בן פורת. לצד ביקורת חריפה שמתח על אופן ההתבטאות כלפי הרב ליאור, ביקש הרב אלישע וולפסון להתמקד בטענות ההלכתיות עצמן ולהשיב עליהן, כלשונו, "כדרכה של תורה".
הטענה הראשונה שאליה התייחס הייתה הטענה שלפיה במשך דורות איש מגדולי ישראל לא התיר את העלייה להר הבית.
לדברי הרב אלישע וולפסון, נקודת המוצא הזו אינה נכונה מבחינה היסטורית והלכתית. לטענתו, במשך חלקים נרחבים מאלף השנים האחרונות לא הייתה ליהודים אפשרות מעשית לעלות להר הבית בשל השלטון במקום, ולכן העובדה שלא מוצאים עלייה רציפה לאורך הדורות אינה יכולה לשמש הוכחה לאיסור הלכתי.
הרמב"ם, המאירי והרדב"ז
כדי לבסס את דבריו הציג הרב אלישע וולפסון שורה של מקורות.
הוא הפנה לאיגרת הרמב"ם שבה מתואר כי נכנס ל"בית הגדול והקדוש" והתפלל בו. לשיטת הרב אלישע וולפסון, פשוטם של הדברים הוא שהרמב"ם מתאר כניסה למקום הקדוש עצמו, בהתאמה לפסיקתו שטמא מת רשאי להיכנס לחלקים מסוימים בהר הבית.
עוד הביא את דברי המאירי על מנהג כניסה למקום ועדויות נוספות מתקופת הראשונים.
במרכז תשובתו הציב הרב אלישע וולפסון את פסק הרדב"ז, שזיהה את אבן השתייה עם הסלע המצוי בכיפת הסלע ודן במרחקים שיש לשמור ממנה בעת כניסה לאזור.
לדברי הרב אלישע וולפסון, משמעות הדברים היא שהרדב"ז לא ראה את הר הבית כולו כשטח שאסור להיכנס אליו, אלא הבחין בין מקום העזרה לבין אזורים אחרים, שאליהם ניתן להיכנס בתנאים הנדרשים.
הוא הוסיף כי תשובת הרדב"ז הובאה גם אצל פוסקים מאוחרים יותר, ובהם החיד"א וכף החיים, וביקש ללמוד מכך שהאפשרות ההלכתית של כניסה לאזורים מסוימים בהר אינה חידוש של הדור האחרון.
הרב אלישע וולפסון מנה מקורות ועדויות נוספים, ובהם רבי חיים אלפנדרי, המהרי"ט ורבי יהוסף שוורץ בעל "תבואות הארץ", שלדבריו עסקו באפשרות הכניסה להר ובגבולותיה.
ומה הייתה עמדת הרבנות הראשית?
הרב אלישע וולפסון התייחס גם לטענה שלפיה רבני הרבנות הראשית לדורותיהם אסרו את העלייה.
לדבריו, גם כאן התמונה מורכבת יותר.
הרב אלישע וולפסון הזכיר את הראשון לציון הרב יצחק נסים, שהיה לדבריו חתום על הכרוז האוסר ובהמשך הורה שהעלייה אפשרית ואף מצווה, וכן את הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן, שהיה מהתומכים הבולטים בעלייה לאזורים המותרים בהר לאחר בירור הלכתי של גבולות המקום.
בהמשך הזכיר הרב אלישע וולפסון גם את מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, שלדבריו ביקש להקים בית כנסת בשטח מוגדר בהר הבית, תוך הסדרה ברורה של הכניסה.
בנוגע למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, טען הרב אלישע וולפסון כי קיים פרוטוקול שבו עלתה האפשרות להקים ועדה שתברר ותקבע את המקומות המותרים לכניסה. הוא הזכיר גם רבנים נוספים שלדבריו סברו כי מבחינה הלכתית קיימת אפשרות לעלות לאזורים מסוימים בתנאים הנדרשים.
"אחרי רבים להטות"? גם כאן הוא חולק
הרב בן פורת העלה טענה נוספת: גם אם ניתן להציג רבנים שהתירו את העלייה, הרי שלשיטתו יש ללכת אחר רוב הפוסקים האוסרים מכוח הכלל "אחרי רבים להטות".
גם את הטענה הזו דחה הרב אלישע וולפסון.
לדבריו, דין הכרעה על פי רוב במובנו המחייב נאמר כאשר חכמים יושבים יחד במסגרת בית דין ודנים באותה שאלה. כאשר פוסקים שונים מעיינים בסוגיה באופן עצמאי ומגיעים למסקנות שונות, אין מדובר באותו מנגנון של הכרעת רוב.
הרב אלישע וולפסון טען כי במציאות הנוכחית אין בית דין אחד שבו ישבו כלל הפוסקים והכריעו את שאלת העלייה להר, ולכן כל אדם נוהג בהתאם להוראת רבותיו.
ומה עם החשש שאחרים ייכשלו?
כאן הגיע הרב אלישע וולפסון לאחת הטענות המרכזיות של הרב בן פורת – החשש שהיתר לעולים המקפידים על ההלכה יגרום לאנשים אחרים להיכנס ללא טבילה או למקומות האסורים.
הרב אלישע וולפסון דחה את הטענה משני כיוונים.
ראשית, לדבריו, לא ניתן לאסור פעולה המותרת כשלעצמה בכל פעם שקיים חשש שאדם אחר יראה אותה ויחקה אותה שלא בהתאם לפרטי ההלכה.
כדוגמה הביא פעולות שונות בשבת הנעשות בהיתר בתנאים מסוימים. העובדה שאדם שאינו בקיא עלול לחקות את המעשה באופן אסור, טען, אינה יוצרת איסור חדש על מי שפועל כדין.
לדבריו, "מה שחז"ל גזרו – גזרו, ומה שלא גזרו – לא גזרו".
הרב אלישע וולפסון הביא בעניין זה את דבריו של הגאון הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בשו"ת "עשה לך רב", שהתייחס במפורש לחשש שהכניסה המותרת תגרור אחרים להיכנס למקום האסור או ללא טבילה. הרב חיים דוד הלוי כתב כי לדעתו אין בחששות הללו כדי למנוע את עצם הכניסה המותרת.
"אני נמצא פה בשטח"
אלא שהרב אלישע וולפסון לא הסתפק בטיעון ההלכתי והציג גם טענה מעשית.
לדבריו, המציאות בשטח הפוכה מזו שמתאר הרב בן פורת.
הוא סיפר כי העולים המקפידים על ההלכה פועלים במקום באמצעות הדרכה, מפות והסברים ברורים המבחינים בין האזורים המותרים והאסורים ומפרטים את ההכנות ההלכתיות הנדרשות.
לטענתו, דווקא נוכחותם של יראי שמים במקום מצמצמת את מספר היהודים הנכנסים שלא כהלכה.
"אני נמצא פה בשטח, לא אתה", אמר הרב אלישע וולפסון בפנותו לרב בן פורת, וטען כי בפועל פעילות ההדרכה של העולים גורמת לכך שפחות יהודים נכשלים בכניסה לאזורים האסורים.
ואז הגיעה התשובה ל"משילות"
לקראת סיום דבריו התייחס הרב אלישע וולפסון גם למילה שהפכה לאחד ממוקדי הסערה: "משילות".
בעוד הרב בן פורת הציג את תשובת "משילות" כראיה לכך שההיתר נשען על שיקול שאינו הלכתי, הרב אלישע וולפסון ביקש להפוך את הטענה על פיה.
לשיטתו, שאלת הריבונות על מקום המקדש אינה עניין פוליטי או אישי בלבד, אלא קשורה למצוות ירושת הארץ ולחובה שמקום המקדש יהיה ברשות עם ישראל.
הרב אלישע וולפסון הפנה לדברי הרמב"ן בעניין מצוות כיבוש הארץ וטען כי קיימת משמעות הלכתית גם לריבונות היהודית במקום.
עם זאת, מתשובתו עולה כי הוא אינו מבסס את עצם היתר הכניסה על "משילות" בלבד. עיקר דבריו עסק דווקא בביסוס ההלכתי של האפשרות להיכנס לאזורים מסוימים בהר: גבולות מקום המקדש, דיני טומאה, פסיקות הראשונים והאחרונים ועדויות על רבנים שעלו או התירו כניסה בתנאים מסוימים.
